על סוד השיח – פרסום מס. 1

72ce8b5c6362c4bd01b1a96ca460ad67

"על סוד השיח"   מס. 1

"מה נפלא מזהב ?" שאל המלך.

"האור", השיבה הנחשה.

"ומה מענג מן האור", שאל.

"השיחה", השיבה.

                                      ("האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת היפיפיה".  י.ו. פון גיתה)

"על סוד השיח" מכוון להוות פרסום מתמשך, מדי מספר שבועות, של רעיונות, תובנות וטיפים בנושא השיחה בקהילה.

לרבים מאיתנו, דיבורים הם חלק מרכזי ממה שאנו עושים כל יום. וחלק מרכזי ממה שאנו עושים בקבוצות שונות בקהילה. אך האם בכל פעם שאנו מדברים – אנו באמת משוחחים ?

רבים יסכימו שהשיחה הינה אמנות עדינה – או לפחות עשויה להיות כזו.  ובכל זאת, לעיתים קרובות נדמה כי מידת העירנות, המודעות, היצירתיות שלנו כאשר אנו משוחחים, דומה לזו שמראה קבוצת חובבים שמתחילים לשיר במקהלה, בחודש הראשון.

אם השיחה היא אמנות, מן הראוי שנוכל ללמוד את רזיה, להתאמן ולתרגל, להתבונן ולהבחין במרכיביה הגלויים ועם הזמן – לחוש את המרכיבים הנסתרים יותר שבה. ואם נתמיד – כמו בכל אמנות – נוכל לשפר את יכולתנו בהשתתפות בה. אלא שאנו מתייחסים אליה כמיומנות חצי-אוטומטית.

"על סוד השיח" מבקש להציע אפשרות אחרת – ליצירת קשר יותר מכבד עם השיחה. למוכנות להשקיע קצת מאמץ וקצת זמן כדי להפוך למשוחחים מודעים ו(יש לקוות) אמנותיים יותר.

 

יש משהו פרדוקסלי בשימוש בפורמט הזה – שהינו מונולוגי כל כך – לשיתוף ברעיונות ובהבנות לגבי השיחה. לצערי, נסיונותי  ליצור מפגשים חיים לעיסוק בנושא – לא נשאו פרי. אתם יודעים – כולם כל כך עסוקים. לכל אחד יש כל כך הרבה פגישות, דיונים, …שיחות. אין זמן שאפשר להקדיש למפגש על השיחה או בשאלה איך לשוחח.

אבל ניתן, במידת מה, לשוחח גם דרך כתיבה. אשתדל שהכתיבה תביא גם דיאלוגים. תציג קולות שונים שנפגשים, מתנצחים, מתמזגים או יוצרים יחד משהו חדש.

ותהיה זו שמחה גדולה אם כעבור קצת זמן יצטרפו אחרים ל'שיחה' זו, על סוד השיח,  במרחב האתר הקהילתי. היא אמורה להיות פתוחה – הן לכל קורא מעוניין, והן לכותבים. כשתהיו מעוניינים – אנא, צרו איתי קשר.

 את הטקסט הראשון בחרתי לפתוח בציטוט – קצת ארוך אבל "שווה" – מתוך מאמר של פילוסוף מהצד הדרומי של הפלנטה (מישהו יודע אם שם משוחחים מהסוף להתחלה ?) – ומשם אמשיך קצת בדברים משלי.

"שיחה הינה דיבור מתורבת. היא יותר מכוונת-מטרה מפטפוט; יותר  הומנית מרכילות; יותר אינטימית מוויכוח. אך היא אידיאל חמקמק.

בחילופי הדברים שלנו, לעיתים קרובות אנו קופצים מנושא אחד למשנהו – בעוד השיחה מציעה משהו יותר המשכי, יותר ממשי.

…שיחה הינה יצירת אמנות שלה יותר מיוצר יחיד. תכופות יקרה, כי שני אנשים או יותר אינם מצליחים להתרומם  לרמה של שיחה. הם אמנם מדברים אלה עם אלה. זה עשוי להיות עליז, זה עשוי להיות אדיב, משעשע במידה, מספק מידע. אך חסר לכך משהו שהוא חיוני לשיחה : נטילת הסיכון של רצינות.

בחשאי, אנו משתוקקים לשיחה, כי אנו צמאים לפגוש את הגירסה הטובה והאמיתית ביותר של זולתנו. אנו משתוקקים לכך שהאמת של עצמיותנו תתגלה ותהיה נראית ואהודה על אדם.אחר.

תפישה קלאסית של השיחה מעמידה את ההתקרבות-התלכדות כיעדה הסופי – גם אם יעד רחוק. כאשר אנשים נבונים, הגיוניים ומתורבתים אינם מסכימים ביניהם, קיים כמעט תמיד איזה בלבול נסתר או כשל-של-עדויות שיכול להסביר את חוסר-ההרמוניה. אך בהשקעה מתאימה של זמן ותשומת-לב, כשלים אלה יתוקנו. שיחה קלאסית הינה סיוע-הדדי בחיפוש משותף של האמת.

תועלת-ביניים של שיחה כזו היא זריעת אור על מה שאנשים הגונים אכן אינם מסכימים לגביו. ומעבר לכך, היא מאירה את ה'למה' האינטימי (של אי-ההסכמה) : המניעים, הפחדים, התקוות, האסוציאציות, חוויות-המפתח, הקפיצות הלוגיות והמסקנות הסמויות – כל אותם דברים שמצטברים ומסבירים מדוע אדם רציני מחזיק בדעה זו או אחרת"

              (מתוך מאמר של ג'ון ארמסטרונג, פילוסוף של התרבות מאוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה)

"שיחה היא יצירת אמנות שיש לה כמה יוצרים" אכן, סוד גדול טמון בשיחה. כפי שטוען ארמסטרונג, אנו מצפים, בחשאי – אולי באופן לא מודע – שהקסם שלה יאפשר לנו לפגוש את המיטב שבזולת, ויאפשר לו או לה לפגוש את המיטב שבנו.

אך לשם כך עלינו להתעלות על הדיבור ה'רגיל'. להתגבר על הרגלי התייחסות מושרשים. להיות נוכחים. להיות פתוחים לבלתי-צפוי. אמיצים דיינו כדי להתגלות לזולת – ולעצמנו. כמה פעמים זכינו לחסד זה ? בכל שבוע אנו מגיעים במכוון – ונקלעים באופן ספונטאני – למעגלי-שיח ולמצבי דו-שיח רבים. מתי בפעם האחרונה זכינו לשיחה אמיתית ?

אך לפעמים יש לנו תחושה ברורה – תחושה של חסד : "זה" קרה. היתה שיחה של ממש. נפגשנו באמת. אם אנו ערים ברגע, אנו חשים אותה 'התקרבות-התלכדות', אותה התגברות על ניגודים, שמתגלים עם התפתחות התהליך כניגודים-לכאורה, כפערים במידע, כאי הבנות, כצדדים-משלימים של אמת מקיפה אחת          .

לעיתים, אפילו בשיחות בעלות מטרה מעשית, בשיחות מהסוג הארגוני-'עסקי', שמתוך הרגל מצפים שיזרמו בנתיבי הוויכוח, ההתמודדות, המיקוח הגלוי או הסמוי – אפילו בהן מתרחש לעיתים (נדירות, יש להודות) מעין פלא. מתגלה מצב אפשרי של win-win, ויתר על כן – נחשפים לא רק אינטרסים משותפים אלא גם ערכים משותפים שהצדדים השונים מוקירים. והדרך לשיתוף פעולה נפתחת.

מתי אנו מצליחים בכך ? האם יש תנאים ש'מזמינים' התרחשותה של שיחה אמיתית ? האם ניתן ללמוד כיצד ליצור אותם ?

הטענה שלי היא שאכן ניתן.

זה שנים רבות שחלק מרכזי מזמני מוקדש לשיחות. שיחות מסוגים שונים ומגוונים, במקומות שונים, בקהילה ומחוצה לה, ביוזמות ובמוסדות שאני עובד בהם ובהקשרים חברתיים. השיחות תופסות מקום מרכזי וגובר בשדה הקשב שלי.

הרבה למדתי ואני עדיין לומד בדרך התסכול – מהכישלונות החוזרים ונשנים להגשים את אותו "אידיאל חמקמק" שארמסטרונג מדבר עליו. לומד את המכשולים – האישיים, התהליכיים והמסגרתיים, המונעים מהשיחה להתגשם כפי שהיא חפצה. אך הרבה פעמים הכישלונות הינם חלקיים ויחסיים. ניתן ללמוד הרבה גם  מהמקרים בהם בהיבט מסוים או ברגעים מסוימים מתעלה השיחה מעבר לרמה הרגילה; וכמובן – כאשר מתרחש החסד הנדיר והשיחה כולה הופכת אמנותית – יצירת אמנות שכל המשתתפים שותפים ליצירתה.

לא על כל סוגי השיחות אוכל לומר דברי טעם. האוקיינוס הזה גדול מדי, וסירתי קטנה. אתרכז במספר סוגי שיחות שיש לי יותר ניסיון בהם. על כך בהמשך הדרך.

בינתיים רק רמז לבאות, שעשוי לתת עידוד למחפשים :

לא רק אנחנו "משתוקקים לשיחה, כי אנו צמאים לפגוש את הגירסה הטובה והאמיתית ביותר של זולתנו… ולכך שהאמת של עצמיותנו תתגלה ותהיה נראית ואהודה על אדם.אחר".

גם השיחה עצמה, כישות, משתוקקת לכך.

התחבר אל האתר