על סוד השיח – פרסום מס. 2

 "על סוד השיח – פרסום מס. 2"

על המהות העמוקה של השיחה

מהי מהותה העמוקה של השיחה ? איזו מין ישות היא ?

בכדי להכיר מהות זו עלינו להתקרב אליה בדרכים שונות. בתשומת לב ופתיחות לחפש את המהות הנסתרת בתוך הגילויים והביטויים השונים והמגוונים של השיחה במציאות החברתית.

לעיתים נדמה כאילו אין כלל ישות כזו. השימושים הנהוגים במילה זו מוליכים למסקנה כי "שיחה" היא מין מושג – חבילה, שניתן לשים בתוכו דברים שמהותם שונה, כמו דרשה (שיחות הרב המקובל…); מפגש מילולי ללא מבנה ומטרה מוגדרת של קבוצת ידידים; ישיבת צוות לדיון בנושא ספציפי, או לקבלת החלטה ספציפית; מפגש שיתוף חווייתי של קבוצת חברים מהתיכון שנפגשים אחרי עשרים שנה; ראיון עיתונאי; סבב "מה נשמע" בשיטת 'מעגל הקשבה' שמקדים ישיבה לתכנון פעילות שבועי; אסיפת חברים בקיבוץ; צ'ט לא-מחייב בין שניים שנפגשים במקרה בחדר המתנה לרופא ; ועוד. בהגדרה טכנית, נוכל לכנות 'שיחה' כל חילופי דברים בין אנשים, בהם מתבטא יותר מאחד מהם.

מהצד השני, "השיחה", שהיא התשובה החידתית של הנחשה ב"אגדה" של גיתה לשאלה "מה מענג מן האור ?", איכשהו לא נראית מתאימה לכל הרשימה לעיל. נראה שהכוונה כאן למשהו ממישור אחר. הדבר הראשון שעולה בדעתנו הוא, כי נחוץ לא רק יותר מאדם אחד שמתבטא – אלא גם שיהיה מאזין, שמאזין באמת. וגם, בלשונו של בובר, בכדי שיהיה דו-שיח, צריך של'אני' המדבר יהיה 'אתה' שמדברים אליו, ודווקא ובהכרח אליו. לא אל "אדם כלשהו", לא אל "הציבור הרחב". שהרי אז – מתמעטת דמותה של השיחה והיא הופכת נאום, או דרשה (גם אם אנו נמצאים בפגישת ועדה או באסיפה או בשיעור-סמינריוני). ונחוץ גם שאותו 'אתה' יהיה מקשיב – מקשיב באמת, בכל הווייתו.

אולי נוכל להתקרב למהותה של השיחה אם נשאל למה היא שואפת  במיטבה ? האם יש יעד משותף, תכלית משותפת לכל – או לפחות לרוב – חילופי הדברים המתהדרים בתואר 'שיחה'?

ניעזר במובאות מדבריו של ארמסטרונג, שהופיעו בפרסום הקודם :

"…שיחה הינה יצירת אמנות שלה יותר מיוצר יחיד

"שיחה קלאסית הינה סיוע-הדדי בחיפוש משותף של האמת…"

"אנו משתוקקים לשיחה, כי אנו צמאים לפגוש את הגירסה הטובה והאמיתית ביותר של זולתנו. אנו משתוקקים לכך שהאמת של עצמיותנו תתגלה ותהיה נראית ואהודה על אדם.אחר…"   .

אם כן, שיחה במיטבה היא יצירת אמנות משותפת. ובנוסף – תהליך של סיוע-הדדי בחיפוש משותף של האמת. נוכל להתקדם צעד אחד ולומר כי מצויים אנו בתחום הרוחני.

אבל חכו רגע, מה עם הצמאון לפגוש את הגירסה הטובה והאמיתית ביותר של זולתנו…והאמת של עצמיותנו… וגו'.? כאן אמנם מדובר בליבה הרוחנית של האדם, אך דווקא באופן בו היא עשויה להתגלות בתוך מפגש, ורק בתוך מפגש כזה. ויותר מכך – אנו "משתוקקים" לכך שאת אותה "אמת של עצמיותנו" יראה (או ישמע) אדם אחר – ואף ירחש לה אהדה… אנו בהכרח מצויים גם בתחום החברתי.

כלומר – כצעד שני בחיפושנו נוכל לומר טנטטיבית כי השיחה, במהותה העמוקה, היא ישות רוחנית-חברתית.

ולאן היא מכוונת ? רשות הדיבור שוב לארמסטרונג :

"תפישה קלאסית של השיחה מעמידה את ההתקרבות-התלכדות כיעדה הסופי…"

אהא. התקרבות-התלכדות… ומה נעשה עם כל הויכוחים הבלתי-נגמרים, עם כל הדיונים שמהווים

מאבקי-כוח מילוליים, עם כל השכנועים-העצמיים שרק גוברים במהלך כה הרבה "שיחות" (בהגדרה הטכנית של שיחות) ? היכן נמצא את ה"יעד הסופי" שלהן ?

ומאידך – האם ניתן להתייחס לשיחות בהן מתרחשת מעין פשרת-נימוסין, או קבלה של דברי הזולת בנוסח של "כל אחד זכאי להחזיק בדעתו ; בואו נסכים שלא להסכים" – כאילו מושגת בהן "התקרבות-התלכדות" ?

הגענו לצומת. אם נקבל את ה"תפישה הקלאסית של השיחה" כפי שמציג אותה ארמסטרונג, יהיה עלינו להיכנס לעובי הקורה – להתרחשויות הדינמיות בסוגים השונים ובמצבים שונים של שיחה, – לחקור דוגמאות ומצבים בהן השיחה אינה מתקדמת כלל בכיוון ההתקרבות ולזהות את המכשולים בדרכה של השיחה אל "יעדה הסופי" האמור ; דרך אחרת היא : לוותר על ראיית השיחה כמין ישות כזו שיש לה תכלית מסוימת והיא מבטאת חיבור מהותי בין התחומים הרוחני והחברתי של האדם, ולחזור לראותה – כפי שמקובל – כמושג טכני, למשל "שיחה היא סוג של תקשורת מילולית בין בני אדם. ההשתתפות בשיחה כוללת תגובה לדברים שנאמרו, המתבצעת באופן ספונטני, ומבוצעת באמצעות דיבור…". אזי לא יקשה עלינו לקבל כ"שיחה" את כל הרשימה איתה פתחנו, ולהכיל בתוכה גם את כל מצבי הויכוחים הבלתי-נגמרים , ההתחפרות איש-בעמדתו, הדיבורים המקבילים שאינם נפגשים ושאר מצבים שכיחים שבגללם שיחות כה רבות מסתיימות במפח נפש, רחוק מאד מ"מה מענג מן האור ?" לא כן ?

אני מעדיף בבירור את האפשרות הראשונה. היא מאתגרת יותר, מעניינת יותר והכי חשוב – נשמעת לאינטואיציה שלי נכונה יותר. יצאתי לדרך. לזהות את המכשולים, לנסות להבין מהם שורשיהם, להכיר בפוטנציאל הטמון בסוגי השיחות השונים כאשר אנו מתגברים על מכשולים אלה – ולחפש דרכי-תיקון שעשויים לסייע לנו להיות "משוחחים טובים יותר".

אז לכל המעוניינים להצטרף – נא להתכונן למסע-חקר ממושך, מתסכל לעיתים, תובעני ('דע את עצמך' תוך כדי שאתה משוחח… והכרה בטעויות ובחולשות ) ולבטח – מעניין.

ויש גם 'בונוס' : אם נתקדם במסע זה – סביר שהשיחות שלנו בעתיד –ותהא מטרתן הספציפית שיתוף אישי, תכנון, משוב או קבלת החלטה – תהיינה יותר מספקות, יותר קרובות למטרה, יותר "מקרבות-מלכדות".

ולפני שנסיים לפעם הזו, שאלה : ראינו שקיימים היבטים רוחניים וחברתיים לישות-השיחה. האם קיים היבט "שיחתי" שרלבנטי לתחום הכלכלי ?

התשובה לשאלה זו תלויה כמובן בכך, מהו ה"מסגור" התודעתי, התפישה החשיבתית, שלנו -לסיטואציה הכלכלית היסודית. האם היא : תחרות על משאבים מוגבלים (עם כל מה שנובע מכך) ; או – מאמץ משותף למתן מענה מיטבי לצרכים וליצירת אפשרויות מיטביות עבור הכלל ?  [ יש גם שיחות שונות באופיין שמדגימות את שתי התפיסות : כאלה שבהן יש תחרות סמויה על זמן השיחה, או על זכות הדיבור, או על מי ישכנע יותר, וכו' ; וכאלה בהן ניתן לחוש מאמץ לשמוע את כל הקולות ולחבר את ההבנות השונות, הדימויים האישיים, השאיפות הייחודיות – לשלמות אחת ]

במידה ואנו תופשים וחושבים את השאלות הכלכליות מנקודת המבט השניה, אזי מה שנגלה לגבי השיחה בכלל, יש לו משמעות – וסביר שגם תועלת מעשית – עבור הדרך בה רצוי לנהל דיונים, מו"מים והשוואת אלטרנטיבות – גם בשדה הכלכלי.

התחבר אל האתר