על שיח פלורליסטי ו'סתימת פיות' ( ? ) -תלמידת 'הריאלי' כותבת

ביום ששי האחרון נהניתי לקרוא 'מכתב למערכת' של תלמידת ביה"סהריאלי בחיפה (רותם ארנברג, כיתה י"ב) – המגיבה לכתבה פרובוקטיבית למדי משבוע קודם, שכותרתה היתה "הריאלי מחנך לסתימת פיות".

בעיקר מצאו חן בעיני הדברים הבאים :

"יום זכויות אדם מתקשר אצל רבים כיום "שמאלני" ובשל הבאת דובר מארגון "בצלם", נזעקו תלמידים רבים שבית הספר הוא שמאלני ואנטי ציוני. כאשר ההנהלה בחרה להקשיב לתלמידים ולפתוח דיון מקדים ולדחות את ההרצאה, נזעקו מן הצד השני של המפה הפוליטית בטענה שבית הספר ימני ומשיחי ומחנך לסתימת פיות. האם אכן דיון על זכויות אדם הוא נחלתו של צד פוליטי כזה או אחר? האם אין צורך בדיון מעמיק בזכויות אדם מכל הקשת הפוליטית והאזרחית במדינת ישראל?

אני מאוד מתחברת למקרה שמסופר בגמרא ובו ויכוח בין בית הלל ובית שמאי, בסופו של דבר הדיון נחתם במשפט הבא: "יצאה בת־קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב') ושואלים כמובן, אם שתי הדעות הן אמת "דברי אלוהים חיים", אז למה ההלכה כבית הלל? ועונים על כך שבית הלל היו לומדים ודנים גם בדברי בית שמאי ואף היו מקדימים את דבריהם (= של בית שמאי) לדברם. הם שמעו והכירו גם את הצד השני, נתנו מקום לכל הדעות אך זה לא פגע בזהות החזקה שלהם. מסיפור זה אנו יכולים ללמוד הרבה מאוד לחיינו ולשיח הפוליטי והחברתי במדינה שלנו. אנחנו חיים היום בחברה שבה כל אחד רוצה להיות ראשון, רוצה להיות הכי טוב, הכי צודק ובכלל לא מקדיש מחשבה וטיפת הקשבה לצד השני.

אני מרגישה שהגיע הזמן לשנות את השיח והתרבות הזו… לכן בעיני מהלך דחיית ההרצאה היה חשוב וחיובי. במיוחד כאשר היא נדחתה ולא בוטלה,ובמקומה התקיים שיח על מהות הפלורליזם, קבלת דעות וההבנה שיש מקום במדינה שלנו גם למי ששונה או חושב אחרת מאתנו."

הדברים נשמעים די מובנים מאליהם. מה חדש ? האם לא כולנו מחוייבים לסובלנות, לזכות-דיבור גם לאחר ?

נדמה לי שבדבריה של רותם מובעת יותר מאשר סובלנות. מה שהיא רוצה לשנות הוא לא רק נטיות וקריאות לשלילת זכותו של הזולת להתבטא, אלא גם את התפיסה המוקדמת שאנחנו "הכי טובים, הכי צודקים", תפיסה שמבטלת את המוטיבציה למחשבה והקשבה לעמדתו, רעיונותיו וחוויותיו של האחר. כאשר אינני יודע מראש מה הכי צודק (אם יש בכלל) ומה הכי טוב, יש לי מניע לפתיחות. אני מוכן להיות מופתע. להרחיב את תפיסותי, את הבנת העולם שלי – וכמובן, בלי שזה יפגע בזהות החזקה שלי – זה מאפשר לי להיות קשוב לזהותו ולמהותו של האחר, וכתוצאה – מאפשר לי להשתנות.

בתרבות העם היהודי היה מקום מרכזי ל"תרבות המחלוקת" – ראיית המחלוקת ככלי לדיאלוג ולא, או לא רק, להכרעה. יהיה יפה לסיים  פרסום זה במובאה נוספת, הפעם מהמשנה (מסכת אבות,  פרק ה', משנה י"ז) :

כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.                                       אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

התחבר אל האתר