פרסום מס. 5 : על בחירת המילים בשיחה (חלק א')

על בחירת המילים בשיחה  ( א')

"מוות וחיים ביד הלשון" אמר החכם באדם (משלי, י"ח) ; ומי שנחשב פעם למשורר הלאומי (ביאליק) כתב במאמרו המיתולוגי "גילוי וכיסוי בלשון" כדברים הבאים :

" בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חמרים חמרים, אותן ואת צרופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המלים ההן בימי גבורתן… דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח; וכמה מהן שמשו נרתיקין למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות… יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-הכל של חשבון עולם שלם… והנה בא יום והמלים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק, ועתה בני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים".

אכן, לעיתים רחוקות אנו עוצרים לרגע להרהר אחרי מה שמתקשר למילה שאנו משתמשים בה תדיר. בדרך כלל אנו 'בוחרים' להשתמש בה בדרך החיקוי. בפרט אנו "מגלגלים" צירופים של מילה – שמעניקים לה את ההקשר בו תופיע – בלי לתת את הדעת מה המשמעות העמוקה שמעביר צירוף כזה, וכתוצאה – מה ההד שהוא עשוי – או עלול – ליצור בנפש המאזין ( או הקורא – אך כאן ענייננו בשיחה ועל כן נתמקד במאזינים ).

אכן, גם חיים ביד הלשון. יש ושימוש מושכל במילה מתאימה, שיוצרת הקשר מרפא – הקשר מעניק- בהירות, משמעות התפתחותית וכו' למצב קשה, מסוגל לשחרר מתקיעות, לעורר כוחות של בריאות ולהראות דרך לתקווה ולצעידה קדימה בשותפות. המונח המקצועי לכך הוא "מסגור-מחדש (reframing).

רציתי לשתף אתכם במתנה קטנה ויקרת-ערך שזכיתי לה במוצאי שבת האחרונה.

עובדת בכירה בבית אורי שלחה לשאר העובדים את תיאור האירוע הבא – שאני מעתיק אותו כאן ללא שינוי, לבד משינוי פרטים אישיים כדי לשמור על צנעת הפרט של גיבורות הסיפור. המשתתפות הן אותה עובדת, ונערה בעלת צרכים מיוחדים, שגרה ומטופלת באחד הבתים של בית אורי. היא מסוגלת לדבר ולהבין דברים שנאמרים באופן פשוט. ויש לה לב רחב המסוגל להרגיש ככל אחד מאיתנו (ולפעמים אולי יותר).

להבנת האירוע אוסיף שעובדי וחברי בית אורי עברו כבר בידודים לא מעטים לאורך החודשים האחרונים, ועובדים ב"קפסולות" כמעט 9 חודשים. מצב "שוחק" לכל הדעות.

נעבור לתאור האירוע :

 "שבוע טוב. אחרי שבת מלאה בטלפונים והתייעצויות הרגשתי שאני רוצה לראות במו עיני את הילדים, לראות שהם רגועים ושמחים. כשהגעתי לבית (כאן מופיע שם הבית, ר.ש.) פגשתי ילדים מקולחים ומחייכים שמתארגנים עם הצוות לשינה…

רננה (שם בדוי, ר.ש.) ביקשה שאהיה איתה לפני השינה. פטפטנו תוך כדי צחצוח השיניים והחלפת הבגדים לפיג'מה וניגשנו למיטה כדי שאוכל להגיד לה לילה טוב ולהמשיך בדרכי.

פתאום רננה שתקה, היו לה דמעות בעיניים.

שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא מפחדת מהבידוד, אמרה לי שזאת מילה מפחידה.

שתקתי לרגע.

אחרי שהסתכלנו אחת לשניה בעיניים שאלתי אותה אם היא רוצה שנבחר מילה אחרת במקום בידוד.

היא חייכה ואמרה שכן.

אמרתי לה שאני מציעה לקרוא לזה גיבוש – כי זה מה שזה !

כולנו יחד כל היום, עושים דברים כיפיים, משחקים, מבשלים, אפילו ישנים יחד – בדיוק הדבר שעושים כדי להתגבש.

רננה שמחה מאד וביקשה ממני להודיע לכולם שכבר לא קוראים לזה בידוד – אלא גיבוש.

אז הנה – אני מקיימת את הבטחתי ומודיעה לכולכם חגיגית שאין אצלנו יותר בידודים, אצלנו יש גיבושים בלבד !"

נדמה לי שפרשנות לסיפור כזה – מיותרת.

בפרסום הבא נתבונן במילים שעלולות להכשיל אותנו, או לעצב את תודעתנו באופן חד צדדי או מגמתי.

התחבר אל האתר