פרסום מס. 7 – על בחירת מילים (חלק ב')

על בחירת המילים בשיחה  ( ב' )

מילים מכוונות תודעה

השפה יוצרת תודעה, ומשפיעה דרכה על המציאות.

שפה היא גם סגנון, גם הקשרים , גם סדר המילים במשפט ( למשל : בשפה סתמית : "היא לא יפה".  בפולנית : "יפה – היא לא !" ) גם הדגשות, הטעמות ומחוות.  אבל ראשית לכל – היא המילים שאנו בוחרים להשתמש בהן, מתוך האלטרנטיבות האפשריות.

בחירה של מילה גוררת אחריה "שובל" של הקשרים וקונוטציות, וקובעת את כיוון  המחשבה הרלבנטי אצל המאזינים.

מילים פופולריות בזמן מסויים משקפות אופני חשיבה שכיחים – אך גם מניעות ומחזקות אופנים כאלה.

ניקח , לדוגמה, את המילה "לייצר", בביטויים כמו,למשל :

"אנחנו מעוניינים לייצר מרחב פנוי להקשבה"

"ההנהלה מבקשת לייצר בהירות במה שקשור ל…"

יש כאן הזדמנות לייצר שיתופי פעולה מועילים.

"השאלה היא אם ניתן לייצר שיח כזה, שבו יוכלו כולם להישמע"

"ההתקדמות שהושגה בשנה האחרונה, היא שייצרנו תקשורת מתמשכת בין הגופים הרלבנטיים לנושא זה".

                                  אז מה הבעיה ?

בעברית תקנית יותר היינו מן הסתם משתמשים בביטוי "ליצור". אך אם ההחלפה היא עקבית, והמשמעות של "לייצר" במובן של "ליצור" מובנת ע"י כולם – מה הבעיה ? הרי יש לא מעט מקרים בהם מילה מוחלפת ע"י אלטרנטיבה חדשה יותר, ללא שינוי במשמעות וללא קושי בהבנה

במקרה הנוכחי "לייצר" היא, כמובן, פעולה שמשמעותה היסודית היא הפקת מוצר – אובייקט פיסי שניתן להשתמש בו למטרות ספציפיות. יצרנות היא איכות ופעילות הנטועה בלב הפעילות הכלכלית.

כאשר אנו אומרים "לייצר" משהו, יש לכך קונוטציה על פיה מטרת הפעילות היא משהו בעל איכויות של "מוצר" (ניתן לספירה, למדידה ; להחלפה ; לרוב גם למכירה / קניה ; וכו' ). נוסף לכך, תהליך הייצור הוא משהו שניתן, למשל, לחלקו למשימות-משנה, לקצוב לשלבי הייצור פרקי-זמן, וכו'.

אחד ממאפייניה הבולטים ביותר של תקופתנו הוא המאמץ להפוך כל דבר למוצר.

ביטויים רבים מעידים, למשל, על הפיכת הזמן – אותו יצור מסתורי וחמקמק, בעל שני הפנים (כרונוס), החומק לבלי שוב ("עוד לא נולד המניאק שיעצור אותו" כדברי המשורר) – למשהו שניתן לארוז באריזות סטנדרטיות ("שעות עבודה") לתמחר אותן ולמכור / לקנות לפי הצורך. הבולט בביטויים אלה הוא כמובן "זמן הינו כסף".

ביטויים אחרים מחילים חשיבה יצרנית/ מסחרית / כלכלית  על ישויות ופעולות לא-חומריות נוספות, כמו "לשווק את הרעיון", "תעשיית ה…(תיירות, אמנות, קולנוע…)" ועוד.

כאשר אנו משתמשים בביטויים "לייצר מרחב", "לייצר שיח", "לייצר אפשרויות" אנו משפיעים על תודעתנו ועל תודעת מי שמקשיב לנו. גם הצלילים של המילה משפיעים. מוצר  הוא תהליך שנעצר,  תנועה שנכנסה למיצר.

כך אנו מקבעים ומחזקים את התפיסה ה'תעשייתית – מסחרית' של המציאות.  אנו מתחברים למה שצר, למה שצורתו קבועה למה שתנועתו עצורה.

בקצרה,  אנחנו בצרות… (שלא לומר – צרות צרורות).

האם אנו מעוניינים בכך ?  אולי נעצור לרגע את פס-הייצור ונהרהר.

אולי מוטב לחזור ו"ליצור מרחב…" "לטפח שיח".." "לאפשר" ? לנטוע מחשבות של יצירתיות, של שיחה, של אפשרויות – כאלה שאין להגביל ולמדוד אותן ביחידות, שגווניהן וטעמיהן משתנים ולא אחידים, ו – חשוב מאד – שאין להן "תאריך תפוגה" ? להשתמש במושגים הראויים ליצורים חיים, ליצירות חיות ?

דוגמה נוספת : מילים שיש בהן הכללות-יתר של קהלים

מושגים וביטויים כמו "הציבור" "האנשים" וכד', מתאימים כשרוצים לציין משהו אוניברסלי או כוללני-קבוצתי.  נניח "זו זכותו של הציבור לדעת מהן דעותיו של כל מועמד למזכירות לגבי עתיד הקהילה".  "אנשים זקוקים למזון, מחסה, שירותי רפואה וחינוך"  ניתן גם לטעון טענה אידיאולוגית כמו "כל אדם נושא איכות ייחודית שעשויה להיות מתנה לעולם", ואמירות בעלות אופי אמנותי, פילוסופי או כלל-אנושי, כמו "כל אדם נושא כאב נסתר". אולי לא כולם חייבים להסכים איתן, אך חשיבותן היא בדיוק בזה שהיא מצהירה משהו על כל אדם.

אלא שהרבה פעמים אנו משתמשים בביטויים מכלילים מסוג זה, כאשר למעשה אנו יודעים שהאמירה שלנו מתייחסת רק לחלק מהקהל הרלבנטי – אולי לרוב, אך בוודאי לא לכולם. זוהי "הכללת יתר" בעייתית, כיוון שהמסר העובר אינו משקף את המציאות ובעצם גם לא במדויק את דעתו של הדובר – אבל היא יוצרת רושם כוללני, ובכך משפיעה על המשך השיח ועל הדימויים הנוצרים אצל השומעים.    למשל : "הציבור לא מתעניין באידיאולוגיה. מה שבאמת מעניין אותו קודם כל זו פרנסה טובה".  או "לאנשים אין סבלנות לקרוא מסמכים ארוכים. לכן צריך לתמצת כל מסר לעמוד מודפס אחד ( או ל7 – 8 שקופיות של מצגת"). או "כולם יגידו לך ש…" וכו' וכו'.

משפטים כאלה מקשים לפתח שיחה על הקולות השונים המתקיימים בכל קבוצה זה בצד זה (גם אם לא כולם מושמעים בקול רם), כיוון שהם ממקדים את תשומת הלב בקול יחיד, ומנסים להעמיד אותו כבלעדי. כך, הצגת אמירה אחרת תיתפס בהכרח כ"אופוזיציונית" ולא כמשלימה או מעשירה.

"שים לב למילים שלך  –  הן הופכות למעשים"…

התחבר אל האתר