פרסום מס. 8 : על הניגודים שהשיחה חיה ביניהם

הניגודים שהשיחה חיה ביניהם

השיחה מתקיימת כתנועה. תנועה בין נקודת מוצא (נניח – משתתף מספר מקרה שקרה לו ; או מרכזת הועדה מציגה את סדר היום) לבין נקודת סיום (נניח – כולם סיימו לשתף ; או המרכזת מסכמת את הדיון ואת ההחלטות). בדרכה, נעה השיחה לעיתים לימין (או לשמאל) לעיתים קופצת לפנים – או חוזרת לאחור. בקצרה – היא נעה בין צמדי-ניגודים.

הנה כמה מהניגודים הבולטים ששיחה מתנהלת ביניהם :

  1. המסגרת (כללים)  והחופש ;
  2. הנצחי והחולף ;
  3. האוניברסלי והייחודי ;
  4. העצמיות הנפרדת והעצמיות השייכותית,

משתתפים בשיחה נבדלים במידת הקשב והעירנות שיש להם לקטבים השונים שבכל צמד.

הם נבדלים גם בסימפטיה או האנטיפטיה  שיש להם לקטבים אלה.

הם גם נבדלים במידת ה"התגייסות" והאנרגיה שישקיעו בקטבים השונים.

וכך, יש משתתפים שיקראו תגר בשכיחות גבוהה על נוהלים וכללים, ויזכירו בלהט את המהות שעליה דנים ; ויש שיקפידו שהדיון יתבצע על פי הכללים, הסדר הנכון והתקנות.

יש ששואפים – ביודעין או בלא יודעין – שהתהליך יימשך ויימשך. עבורם עצם התהליך, השיחה והקשבה, העשרת אוצר הדעות וההבנות – הוא העיקר ; ואחרים, השואפים להגיע ביעילות למסקנה, או להחלטה – ל"שורה התחתונה". עבורם הדיון הוא רק כלי, ואם ניתן להשתמש בו בקיצור – חסכנו זמן. מבחינתם, אם המסקנה נראית די ברורה מהתחלה – אולי בכלל כדאי לדלג על פרישת הדעות וההרהורים, ולעבור מייד למה שנובע מהמסקנה.

יש כאלה שאופן חשיבתם ותפיסתם מכוונת יותר לראיית תמונות רחבות, הקשרים ודפוסים. הם נלהבים לגלות את המושגים הכלליים שעשויים להעניק משמעות למקרים הפרטיים.  הם מחפשים את כיוון התנועה הכללית המפעילה את הפעילות העכשווית, או את הדימוי – מתחום אחר לגמרי – שעשוי לשפוך על מה שדנים בו כעת.

אחרים כלל לא מבינים מה ההתלהבות… מבחינתם, המקרה היחיד מדבר הכי טוב בעד עצמו – ללא השוואות. ללא צורך במושגים כלליים ומקיפים. עדיף לא לאבד את הקשר המיידי עם המקרה הייחודי. כל הכללה, מבחינתם, יש בה סכנה של אבדן המיוחד במינו.

יש משתתפים שמחזיקים חזק בדעה האישית שלהם, וגם מבחינים היטב בדעות האישיות של האחרים. או ששמים היטב לב לשוני שבין הדימויים שדוברים שונים משתמשים בהם עבור אותו עניין. או לאופן החשיבה המיוחד לכל אחת ואחד. כשתבקשו אותם לתאר שיחה שהשתתפו בה זה יישמע כך : "אברהם שאל…. ואז שרה ענתה, בהומור, ש…. , ומימי התחילה לצחוק, והתנצלה. בהמשך אני, מישה ורונאל הצגנו כל אחד את הניסיון הקודם שלנו… " וכו'.

אחרים, לעומתם, מתייחסים לשיחה כטיול משותף – הם ממוקדים בשאלה – מה קורה ל'מעגל' ? האם יש הסכמות, או ויכוח ? האם היתה הקשבה, או שהיו הרבה "שיחות צדדיות" (ולא משנה מי היו המשוחחים-הצדדיים). כשהם מתארים שיחה שהשתתפו בה זה עשוי להישמע כך : "הצגנו את סיכום השנה הקודמת. אחר כך התנהל דיון ער, עם כמה עימותים בין חלק מהמשתתפים. אבל חלק מהאחרים לא היו מרוצים, ובשלב מסוים נשמעה הערה שאנחנו לא מתמקדים בעיקר…" וכו'.

למה זה חשוב ?

כאשר אנו מתעלמים מניגודים מהותיים אלה – ומההבדלים האישיים במידת הקשר והחיבה שיש לכל משתתף לאלמנטים השונים – אנו צפויים לתסכול רב  ולחוסר אפקטיביות בהתפתחות השיחה. לעיתים – אנו אף עלולים לפתח עמדות שליליות כלפי שותפינו לשיחה ("אי אפשר לעבוד איתו. הוא תמיד יישאר בעולם הרגשות והאינטואיציות…" ; או "היא חסרת סבלנות לשמוע את כל קשת הדעות. מחליטה מייד מה "האמת" ואינה משאירה מקום לאחרים" ; או "בקבוצה הזו אף פעם אי אפשר לסכם כלום. תמיד מסיימים עם 'בואו ניתן לשאלה להדהד…'  וכאלה.  מה אפשר לעשות עם זה ?" או "יש לנו החלטה. יופי. אבל נראה לך שהציבור יעמוד מאחוריה ? ! " ) וכו' וכו'.

מנחה טובה תשתדל להעלות כמה מניגודים אלה – את הבולטים ביניהם בשיחה נתונה – לתודעת המשוחחים. משתתפים טובים ישימו לב לניגודים וישתדלו לראות בהם ביטויים וייצוגים של איכויות-משלימות, יותר מאשר סיבה לתלונות ולמתחים.  בקבוצות "מתקדמות מאד" אולי אף יחוש כל משתתף סוג של הכרת-תודה למשתתפים עם הנטיות המנוגדות לאלה שלו, על כך שהם משלימים את חד-הצדדיות שלו ועוזרים לשיחה כולה להיות שלמה ומלאה יותר, ועם זאת – גם אפקטיבית יותר.

אבל לשם כך נחוצים גם תשומת לב רבה, וגם התאמנות.

התחבר אל האתר