תגובה לפרסום 3. "על השיחה הפנימית והשיחה בקבוצה"

תגובה לפרסום מס. 3 

לשמחתי – יש הדים ותגובות לפרסום האחרון. הפעם גם בכתב.

אושר לי לפרסם את התגובה הבאה, המצטטת מתוך "הספר האדום הגדול". של קבוצות התמיכה של ACA – ארגון הילדים הבוגרים של אלכוהוליסטים (ומשפחות לא-מתפקדות אחרות) בגישת  12 הצעדים.

מה עושים ומה לא עושים בפגישות של  ACA  ?

 מה אנחנו עושים בפגישות ACA

  • אנחנו משתפים מה קורה בחיינו וכיצד אנחנו מתמודדים עם אתגרים אלה בתוכנית ההחלמה שלנו (זאת אומרת, משתפים בניסיון, בחוזק ובתקווה שלנו).
  • אנחנו בונים רשת תמיכה אישית.
  • אנחנו מתרגלים את ההחלמה שלנו וגבולות אישיים על ידי מתן שירות.

 מה אנחנו לא עושים בפגישות

  • אנחנו לא מדברים בזמן שאחר מדבר או פונים ישירות לאדם אחר בפגישה ("דיבור-צולב").
  • אנחנו לא מבקרים.
  • אנחנו לא מתייחסים למה שאחרים אומרים.
  • אנחנו לא נותנים עצות.
  • אנחנו לא מסיטים את תשומת הלב של אחרים מהאדם שמדבר – על ידי דיבור, כתיבה, לחישה, מחוות, רעש או תזוזה.
  • אנחנו לא מפרים את האנונימיות של אנשים אחרים.
  • אנחנו לא חוזרים על מה שנאמר בפגישות (בשום הקשר).

על "דיבור צולב"  (מתוך 'הספר האדום הגדול – דף הקריאה של 5 בדצמבר ) :

"משמעות המונח 'דיבור צולב' היא להפריע, להתייחס או להעיר על מה שמישהו אחר אומר במהלך פגישה…כל משתתף/ת יכולים לשתף מה היא או הוא מרגישים ומבינים ללא שיפוט מאחרים…

חלק מאיתנו מתקשים עם הכלל ב – ACA של הימנעות מדיבור צולב. יכול להיות שאנחנו חושבים שזה באמת נחוץ לאחרים לשמוע את הדעות והתובנות שלנו ! דבר זה עלול לגרום לנו להפר את הגבולות של מישהו אחר. וזה גם עלול להיות מכשול לאחרים לגלות את האמת שלהם בזמן שלהם.

נמצא שכאשר סוס מרוץ עצבני נותר לבדו, הוא פשוט נעשה עצבני יותר. אבל כאשר יש עז באורווה, הסוס נרגע. העז, כמובן, לא אומרת לסוס "תירגע, אתה לא הגיוני !" מה שעושה את ההבדל בשביל הסוס זו עצם הנוכחות של העז. נוכחות יכולה להגיד מה שמילים לא יכולות….

זה לא התפקיד שלנו לתקן או להיות ההורה אחד של השני. אנחנו לומדים לעשות זאת בשביל עצמנו, כאשר מאפשרים לנו לעשות זאת" (הדגשה שלי – ראובן)

והערה שלי : ברור שהפגישות בהן מדובר כאן הן בעלות אופי מאד מסוים. ניתן לקרוא להן "פגישות שיתוף" או "פגישות לתמיכה וצמיחה".  לא כל מה שנכון לגביהן נכון לגבי שיחות בעלות אופי אחר.

ועם זאת – משהו מרוח הדברים, הזהירות לא להציב את עצמנו בעמדת ההורה (או המורה) של הזולת – מתאימה בכל כך הרבה מקרים… האמון שאם נדאג לשלמות הפנימית שלנו (במידת יכולתנו) ונביא זאת בעצם נוכחותנו בשיחה – משהו כזה עשוי להוות שאיפה מועילה כמעט בכל פגישה. גם  פגישות בעלות דגש רוחני, או כאלה בעלות מטרה מעשית… לא ?

התחבר אל האתר