12. א. : לכבוד הגעתנו לפרסום 12 – שינוי בפורמט, והיכרות עם תופעה שיחתית נוספת

לקוראים הנאמנים שלומות. אכן, הגענו בשעה אביבית ומשובבת-נפש לפרסום התריסר.

לקראת המשך הדרך קיבלתי עצה : במקום לפרסם "במכה אחת" מספר עמודים – ואז לנוח עד הפרסום הבא – לפרסם את הטקסט במספר 'פעימות', לאורך כשבוע.  זה יקל על הקוראים העמוסים לעמוד במשימה בקצב החיים המודרני. אולי גם יניב יותר תגובות ואף 'תרומות' למדור של אנשים נוספים.  שווה נסיון.

אז היום נתחיל.  לפניכם החלק הראשון של הפרסום ה – 12.

על תופעת החשיבה-הקבוצתית (חשיבת-יחד),  חלק א'.

"חשיבה קבוצתית"  או "חשיבת-יחד" (groupthink )  הוא ביטוי המתאר תופעה ספציפית המוכרת בתהליכים קבוצתיים, בפרט כאלה המכוונים לקבלת החלטה או ליצירת עמדה או דימוי מוסכמים לגבי עניין כלשהו. התופעה נחקרה במגוון רחב של תהליכים, והתפרסמה החל משנות החמישים של המאה שעברה.

חשיבה-קבוצתית היא אחת מצורותיה של קונפורמיות,  המייצגת צורת חשיבה המכוונת לצמצום מחלוקות וחיכוכים בין חברי הקבוצה – גם במחיר של הימנעות מבחינה של רעיונות חדשים או רעיונות נוגדי-קונצנזוס.

בניסוחו של ויליאם וייט, סוציולוג ועיתונאי שטבע את המונח ב 1952 : "חשיבת- יחד איננה קונפרמיות רגילה,.. הנמצאת בכל בני האדם, אלא …קונפורמיות אשר מבצעת לעצמה רציונליזציה ושכנוע עצמי שערכי הקבוצה הולמים, טובים וצודקים."

אירווינג ג'אניס, שחקר את התופעה ביסודיות (למשל בתהליכי קבלת ההחלטות שהוליכו לנסיון-הנפל לפלוש לקובה ב 1961) ניסח קצת אחרת : "צורת חשיבה אשר מתבטאת אצל אנשים המעורבים באופן ניכר בקבוצה, כאשר השאיפה לתמימות דעים גוברת על רצונם להציע הצעות ריאליסטיות בנוגע לשינוי דרכי פעולה".

המשותף לשני הניסוחים הוא – מדובר בתופעה המבוססת על שאיפה ( טבעית ומובנת ) לשמור על לכידות הקבוצה ועל אחידות בהבנת המצב שעוסקים בו – אך עלולה לפגוע בראיה השלמה של הנתונים או האירועים, או למנוע פתיחות למשמעויות שונות של אותם נתונים ואירועים. בסופו של תהליך, חשיבת-יחד מצמצמת את את יכולתה של הקבוצה להבין את המצב איתו היא מתמודדת לרוחב ולעומק, – ועל כן עלולה לפגוע ביכולתה  לקבל החלטות מיטביות או לבנות תמונה מציאותית ומלאה.

עד כאן זה קצת תיאורטי.  היכן אנו פוגשים חשיבה כזו במקומותינו ? מתי אנו משתתפים בה בעצמנו ?

הבה ניזכר בשיחות בוועדות בהן אנו 'עייפים' מדי לברר את ההשלכות של כל הצעה ; בדיונים קבוצתיים בהם אנו מזהים מספר "בני ברית" רעיוניים, ומשתדלים להתאים את טענותינו זו לזו, תוך חיזוק ההתנגדות המקורית שלנו לדעות אחרות של משתתפים אחרים, לעיתים עד כדי חוסר סבלנות לשמוע אותן במפורט ואת הנימוקים התומכים בהן; ניזכר כמה קשה לנו לשמוע בשיחה קבוצתית הצגה שלמה ומנומקת של "נרטיב" שאינו מקובל עלינו ; ובמקרים בהם אנו מתחילים הערכת מצב או בירור של אירוע עם תמונה ברורה שאנו ו'שותפינו' משוכנעים בנכונותה – וכמה קשה לנו להניח תמונה זו בצד ולשקול – ולו זמנית – אפשרות של תמונה אחרת. אכן, כל התופעות הללו קיימות בנו גם כיחידים. אך כאשר אנו בקבוצה, או "שייכים" לתת-קבוצה בין כלל המשוחחים, שדעותיה אחידות ומוצקות – התופעות מתחזקות פי כמה.

השאיפה לתמימות-דעים עשויה להתבטא בבוטות, בעיקר כאשר "הדעה היריבה" היא דעתם של אנשים שאינם נוכחים בשיחה העכשווית. למשל "הם בכלל לא מבינים ש…" ; "מה שהם אומרים הוא לגמרי חד-צדדי ומעוות את כל התמונה"; "להביע התנגדות כזו זה פשוט לפעול מתוך פחד…" ; וכו'.

אך גם בביטויים בעלי גוון חיובי כמו "למרות ההבדלים שנשמעו כאן, כולנו בעצם מסכימים…". "נראה שהפער הוא רק סמנטי. בעצם אתם מסכימים איתנו…" וכד'. אלה אופייניים יותר למקרה שהקבוצה המשוחחת חלוקה בדעותיה, ומנסים לקדם דעה אחת בלי לפתוח מאבק מחודש.

התחבר אל האתר