מנהל הפורום: אבישי גרשוני 
שיתוף
ענבל גינת
21/07/2020 15:42

חברים,

רציתי לספר על חוויה מעוררת שעברתי אתמול

התעוררתי בחמש בבוקר לתוך שיעול שגרם גם קוצר נשימה. אם זה היה קורה לפני חודשיים לא הייתי דואגת- אני סובלת מאלרגיות שמגיעות גם לאסטמה- אבל בתוך הקיץ, ובעיקר בימים טרופים אלה....  התחלתי מאד לחשוש

מי שמכיר אותי גם יודע שאני נפגשת בתוך היומיום עם המון אנשים - החל ממשפחתי פה בהרדוף (4 מבוגרים, 5 ילדים) , חברי לעבודה (עוד מעגל של כמה משפחות שגם כולל אנשים בסיכון), סמינריסטים שאני עובדת איתם (כמה עשרות, רק עכשיו עשינו סיומי שנה... מאד הקפדנו בסך הכל, אבל בכל זאת..), מתעניינים לשנה הבאה (רק שלשום ישבתי מול מתעניינת , אישה בהריון. ישבנו במרחק, אבל לא עם מסיכות.. ) ויש עוד.

בקיצור המחשבות נהיו יותר ויותר קונקרטיות, המחלה נהייתה יותר ויותר מוחשית. אמנם רוב האנשים עוברים אותה בכלל בלי לדעת, אבל אלה שכן חוטפים את זה קשה מתארים סבל עצום. שלא לדבר על הבידוד הכפוי, הניתוק מהקרובים ביותר ואולי גם תחושת אשם אם לא עשית מספיק כדי לא להדביק אחרים.

הכנסתי עצמי מיד לבידוד ולשמחתי גם הסכימו לשלוח אותי לבדיקה. 

עבר עליי יום של סיוטים. עברו לי בראש כל האנשים שאצטרך להודיע להם שאני נשאית ושאולי הם נדבקו, בכל שיחת טלפון עם מישהו שמתעניין בלימודים חשבתי לעצמי כבר מי יחליף אותי ביום המבוא שאנחנו עושים, אם הדבקתי את שותפיי- איך בכלל יהיה ההמשך... בקיצור לא אלאה אתכם יותר מדי ב"סרטי האימה" הפרטיים שלי

מה שרציתי באמת לשתף בו הוא שכשהדברים נעשו בשבילי קצת יותר קונקרטיים הבנתי שאם אשא את הנגיף (גם אם לא אחלה בצורה ממש קשה) יש סביבי אנשים שיכולים להידבק ושעבורם זה עלול להיות ארוע מכריע וגורלי.

אני יודעת שהדעות חלוקות אם יש בכלל דבר כזה קורונה... אני בהחלט נוטה לחשוב שיש, גם אם העובדות לגבי המחלה לא ברורות עד הסוף. 

אבל אני כן בטוחה שבמרחב הקהילתי, מתוך מחשבה על האדם האחר, אנחנו צריכים להיות אחראים. בסך הכל אני מרגישה בטוחה בהרדוף, אני לא הולכת על המדרכות מלאה פחדים וחששות, אבל אני כן יודעת שלכל אחד מאיתנו מעגלים שונים ורחבים ושבתוך החיים אנחנו צריכים שוב ושוב להתעורר וגם לשמור על שותפינו לדרך

דרך אגב- בבדיקה יצאתי שלילית

השלילי החיובי ביותר שקיבלתי עד היום בחיי

 

ענבל גינת