מנהל הפורום: אבישי גרשוני 
עשן
אבישי גרשוני
28/01/2020 22:45

עשן

או

הרומן שלי עם תנור העצים

***

קמתי הבוקר, הבית היה קפוא. יצאתי החוצה, בחרתי עץ פחות רטוב, קצת חומר הצתה והתנור התלקח באש נעימה. עמדתי עם שתי ידי על הארובה המתחממת ונזכרתי בשעות הארוכות שבילינו יחד, כשאני רובץ ליד התנור ומביט באש האוחזת לאיטה בעץ ההסקה.

 

פעם, לפני אי אלו שנים השתחררתי מהצבא ונסעתי להודו. הגעתי ללאדאק זמן לא רב אחרי שפתחו אותה בכלל לתיירים, עד אז היא היתה שטח צבאי סגור בפני זרים. לה היתה אז עיירה הררית נידחת, מצאתי חדר בבית של משפחה ויצאתי להסתובב.

הכל היה כמו חלום, אולי פעם אספר לנכדים, אבל עכשיו כל הפתיח הזה נועד כדי לספר על הריח. באויר עמד ריח של עשן תנורים, התנורים שימשו לבישול ולחימום והדלק היה עץ וגללי בעלי החיים. הריח הזה חזר ופגש אותי בכל הכפרים שאליהם הגעתי בהימאליה. אתם יודעים שזיכרון של ריחות פועל מאד עמוק בנפש שלנו.

 

חזרתי, עברו כמה שנים והגעתי להרדוף. זה לא קרה בחורף הראשון, אבל אם אינני טועה זה קרה בחורף השני. סמי ורון בנו את התנורים הראשונים. ופתאום בחורף הרדוף לבשה ריח של הימאליה. וכשיצאתי לגלות תל אביב לכמה שנים, הריח היה אחד הדברים שאליהם ערגתי. מאז, במשך שנים, כל פעם שהגיע החורף כשהסתובבתי בשבילים הייתי רואה את הבתים, שאז היו קטנים, ועשן היתמר מארובותיהם, והייתי נישא עם העשן הרחק הרחק להימאליה.

 

כעבור שנים שבתי ללאדאק, לה כבר היתה עיר שוקקת תנועה, מסחר ותיירים, ואני הסתובבתי בלה ובעוד מקומות וחיפשתי את הקסם של פעם. לה השתנתה, האנשים השתנו, הקסם השתנה, הוא כבר לא התגלגל בסמטאות הצרות והבוציות שבין הבקתות של אז, וגם העשן כבר לא מה שהיה, משאיות הטאטא ברחוב הראשי פולטות עשן סולר מחניק על הרוכלות שיושבות בשורה ארוכה לצד הכביש ועל העוברים ושבים. 

 

ונעבור לעשן אחר, עשן הסיגריות, שבשלושים-ארבעים השנים האחרונות עשה דרך עוד יותר ארוכה. אתם זוכרים שבמטוסים מאחורה היו יושבים המעשנים? פעם חטפתי דלקת גרון בתל אביב, הלכתי לרופא והוא ישב מולי עם סיגריה. כעבור כמה שנים בבי"ח העמק בנסיבות עוד פחות נעימות מצאתי את עצמי מעשן עם אחד האונקולוגים בחדרו שבתוך המחלקה האונקולוגית שהיתה ממוקמת אז במרתף דחוס ולא מאוורר. כשהדלת היתה נפתחת החולים בכורסאות הכמותרפיה היו מקבלים את העשן בפרצוף. היום זה נשמע הזוי [מילה שאז כמעט ולא היתה בשימוש], אבל אז זאת היתה הנורמה.

 

נורמות משתנות וגם הנורמה של עשן התנורים בקהילתנו תשתנה מתי שהוא. לאחרונה קראתי סוג של מחקר שבועז הביא לי על הסקה בעץ ובעקבותיו הלכתי לחפש חומר בספרות הרפואית. המכנה המשותף שעולה מרוב המחקרים הוא קהילתיות. כן, עשן תנורי עצים הוא עשן קהילתי. בדרך כלל, בארצות מפותחות, העשן לא גורם לתחלואה עודפת בתוך הבית פנימה [להבדיל מארצות עניות שבהן פעמים רבות יש אש פתוחה באמצע הבית או הבקתה ואז גם שכיחות מחלות הריאות הכרוניות עולה לשמיים]. מתברר שאין הבדלים בתחלואה בין משפחות שמשתמשות בעצים להסקה לכאלה שלא. התנורים בד"כ טובים ויעילים והעשן יוצא החוצה, אבל אז הוא חוזר ומתפתל סביב הבתים וחודר דרך חרכים, ומנעים את ריחו לעוברים ושבים. מה שעולה מהמחקרים הוא שהתחלואה הכרונית של דרכי הנשימה, אצל ילדים למשל, גבוהה יותר משמעותית בישובים המסיקים בעץ באופן כללי וכאמור לאו דווקא בבתים שבהם מסיקים בעץ. ערבות הדדית.

 

 

 

 

קבצים מקושרים