מנהל הפורום: אבישי גרשוני 
על דודאהרון מינה אישתו והשפעת הספרדית
אבישי גרשוני
21/03/2020 13:18

על דודאהרון מינה אישתו והשפעת הספרדית

 

ב21 לספטמבר 1918 תם קרב מגידו והצבא העותמני נסוג מפני חייליו של גנרל אלנבי. הקרב על ארץ ישראל שהחל שנה קודם בעזה ובבאר שבע הסתיים כאשר החיילים הטורקים ומפקדם הגרמני נסוגו מכל הגליל והוסיפו ונסוגו מדמשק ומחאלב עד כניעתה של האימפריה העותמנית בסוף אוקטובר.

שנות המלחמה היו שנים קשות לכל תושבי פלסטינה העותמנית וגם לישוב היהודי במושבות הגליל. האיכרים סבלו מהתעמרות השלטון הטורקי, מרעב וממחלות. המלריה, הכולירה, הדיזנטריה, דלקות קרום המוח ובעיקר טיפוס הבהרות הפכו לקטלניות יותר ככל שהרעב העמיק.

חייליו של אלנבי הביאו איתם את התקווה למושבות הגליל, אבל גם את השפעת הספרדית.

*

דודאהרון היה קשיש צנום ונמוך קומה שהיה הולך מהר מאד, ספק רץ, כשבידו האחת תיק עור מרופט והוא היה נוחת אצלנו אחת לשבוע שבועיים בדרך בין סידורים. הוא היה דודו של אבי ובתקופה המדוברת הוא היה בערך בן 80, הוא האריך ימים עד גיל 98. בכל פעם שהיה בא היה מתיישב במטבח או על המרפסת, תלוי בעונת השנה, ואומר לאימי "לא צריך, לא צריך" אחרי כל מנה שהיא הגישה לו לשולחן. אני הקפדתי לשבת לידו ולהתבונן בפליאה כיצד דודאהרון הקטן והצנום מצליח להערות לקירבו דג ממולא וכבד קצוץ עם מלפפון חמוץ וחלה ועוף ופשטידה ומה לא ומקנח בכוס קפה ועוגת שמרים. אחרי האוכל היה מתרווח ואז אני ואימי היינו זוכים לשמוע מפיו סיפור מעשה שהיה או סתם חדשות מהעולם הגדול, לפני שרץ הלאה לדרכו.

אבל רק כעבור כמה שנים התודעתי לסיפור חייו של דודאהרון. דודאהרון נולד בעיירה אוברוטש שבאוקראינה ב1888, בגיל 24 עלה לארץ עם הוריו והצטרף לאחיו שכבר התיישב במושבה מסחה הלא היא כפר תבור. שנה אחריו הגיעה מאוקראינה לכפר תבור גם ארוסתו מינה פלוטניק וב1914 הם נישאו. בספטמבר 1917 נולד להם בן ושמו נקרא יוסף.

 

אז מה יש לי להטריח אתכם בעצם ימי הקורונה בסיפורים על דודאהרון ומינה האם הצעירה ויוסף התינוק?

כחודש לאחר שחייליו של אלנבי שטפו את הגליל, היכתה השפעת הספרדית גם במושבה הקטנה למרגלות התבור וגבתה בין השאר את חייה של מינה בת ה23.  

וכך כתוב על המצבה שלה בבית הקברות הקטן של כפר תבור:

 

פ"נ

אשת חיל צעירה ונפש יקרה

מרת מינה נ"ע

בת הר"ר אהרון פלוטניק ז"ל

מעיר ינובה אשת ר' אהרון

רוטבלט

שבקה חייה לכל חי ביום י'ז

לחודש מרחשון שנת הא תרע"ט לפ"ק

תנצב"ה

 

מינה נפטרה ב23 לאוקטובר שנת 1918 והותירה אחריה את יוסף בן השנה ואת אביו מוכה היגון.

יוסף גדל והיה לעלם חמודות ובאפריל 1938 בהיותו בן 20 נרצח ביריות מן המארב בדרכו חזרה מחניתה של חומה ומגדל לקרית חיים שבה התגורר אז עם אביו.

*

ולענייננו:

מגיפת השפעת הספרדית השתוללה בעולם בשנים 1918 -1919. היא הרגה כנראה בין 50 ל100 מיליון בני אדם מתוך אוכלוסיה עולמית של כמיליארד וחצי. הגל הראשון שלה היה באביב עד תחילת קיץ 1918, ובניגוד לשמה היא התפרצה לראשונה כנראה במחנה צבאי בארצות הברית, משם דילגה לשדות הקרב של המלחמה הגדולה בפלנדריה ומשם לכל העולם.

הגל השני והקטלני ביותר של המגיפה פרץ בסתיו 1918, ואז כאמור היכתה גם ביישוב בארץ ישראל. הגל השלישי והאחרון של המחלה היה בתחילת 1919.

 

לא ברור כמה זה היגייני מבחינת הבריאות הנפשית של הכלל, לשתף את הזכרונות האלה דווקא בזמן כזה, ולכן כאן המקום לומר שלמזלנו אין מה להשוות את שפעת הספרדית לקורונה שלנו.

השפעת הספרדית שטפה תוך חודשים ספורים את העולם כולו, בעידן שבו אנשים לא טסו ממקום למקום. היו רק כמה איים שניתקו עצמם לגמרי מהעולם ובכך מנעו את המגפה מלהגיע אליהם.

באופן מוזר ולא ברור היא גבתה בעיקר את חייהם של אנשים צעירים בגילאי 15 -35 ופחות פגעה בילדים ובזקנים, לעומת הקורונה השבלונית שפוגעת בעיקר בקשישים ובאנשים עם מחלות רקע. ובעיקר, אחוזי התמותה מהשפעת הספרדית היו גבוהים פי כמה.

*

חודשיים לאחר שדודאהרון קם מהשבעה על מינה רעייתו, במהלך מלחמת האזרחים, נכנסו הלאומנים האוקראינים לעיירה  אוברוטש שבה נולד וממנה עלה לארץ, ושחטו בה שמונים יהודים. באוקראינה בכלל בשנים 1919-1918, במקביל לשפעת הספרדית, נטבחו עשרות אלפי יהודים ויש המעריכים את מספרם במעל 100,000 נרצחים: גברים ונשים, תינוקות וזקנים. אלפי נשים נאנסו.

 

עד כאן על מגיפות בינתיים, בע"ה נדבר בפעם הבאה על התרופות.  

 

***

קבצים מקושרים



אני נושא עמי את צער השתיקה
צביקה שחורי
22/03/2020 00:28

"אני נושא עמי, את צער השתיקה...", "מיהו המיילל ברוח ובליבו השכול". נדמה כי אין מי שלא מכיר ושר אי פעם את המילים הללו שכתב יעקב אורלנד לשניים משיריו הידועים. אך ספק אם מי מהמזמרים אותן ידע, כי זוהי קינה על 5,000 יהודי העיירה האוקראינית טייטוב, שנרצחו במיתות שונות ומשונות בפוגרומים שנערכו ביהודי אוקראינה בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית. פרעות אליהן התייחסת אבישי בסיפא של סיפורך המקסים על הדוד אהרון ורעייתו שמתה בדמי ימיה, מינה פלוטקין.   אורלנד, משורר מחזאי ומתרגם, מחברן של קלאסיקות זמר עברי כ'היו לילות' ו'שני שושנים', היה רק בן 5 כשהסתתר בחבית אשפה, אך עוד הספיק לחזות בכמה מהזוועות, ביניהן רציחת כמה מבני משפחתו. אימו הסתירה אותו אצל כומר העיירה, ולאחר ימים המשפחה נמלטה לקייב, ושנה אחר כך עלתה לארץ ישראל. ב-1985, 65 שנה לאחר הפוגרומים ביהודי אוקראינה, הרשה לעצמו אורלנד בפואמה "קייב" לא להיות מרומז, ובמקום להתנסח בשורות כמו: "בחלומות ההם נרדים את עברנו", לומר מילים מפורשות וקשות: "מה שברור: בטטייב, בשעת השחיטה לא ראיתי את אלהים / תמיד היה לו חוש לפוגרומים. ידע מתי לחמוק".   ועוד הוסיף: " יום יפה לאלוהים. ערב פסח. תפרחת הלילך באילנות... אבל באו פטליורה ודניקין... חורבן והשמד ומעינות אימה רבה".

מי שנתפש כאחראי לרבים מהפוגרומים, סמיון פטליורה, הלאומן שהכריז על עצמו כ'אטמן' (מנהיג) של אוקראינה בעקבות מהפכת אוקטובר 1917, נאלץ לאחר ניצחון הצבא האדום להימלט לפריז ולחיות שם כגולה. ברחוב ראסין בפריז, בצאתו ממסעדה ברובע הלטיני, השיגו את פטליורה במאי -1926 כדורי אקדחו של משורר יהודי-רוסי אחר, שען במקצועו, שלום שווארצברד, שלא הצליח להרדים את עברו וביקש נקמה על בני משפחתו שנרצחו בפוגרומים. למרבה ההפתעה, המושבעים במשפט שהתרשמו מתיאורי עדי ההגנה על הפוגרומים, זיכו את שווארצברד מהרצח והוא שוחרר, למרות שהודה במעשה ואף התגאה בו. אלברט איינשטיין ראה בזמנו בזיכוי, מעשה צרפתי נעלה של הגנה על זכויות האדם.

את מצבתו של שלום שווארצברד, תוכל לצלם אבישי, אם תרצה, בבית הקברות של מושב אביחיל.

מגילת הטבח
אבישי גרשוני
22/03/2020 23:03

 

אהלן צביקה

טליה קראה את הטקסט שלי על דודאהרון וכתבה בוואטסאפ:

"וואי טקסט נורא קשוח אבא, אולי אפשר לותר על הפוגרומים, המגפה מספיקה"

אז מזל שלא ויתרתי [יותר נכון, האוקראינים לא ויתרו] וזכינו בדברים החשובים והמרתקים שהבאת לכאן. מקווה שתצרף עוד פנינים למחרוזת, אולי אפילו במהרה בימינו.

ותודה גם לגונן על המילים החמות.

 

אני מצרף שני טקסטים למי שרוצה לקרוא עוד על הטבח באוקראינה לפני 100 שנה, שאגב, לא באמת ניתן לסכמו כפוגרומים או פרעות, כי היה בו כבר משהו מסדר הגודל של שואה, של השמדת עם.

הטקסט הראשון של גור אלרואי מתאר את הקשר בין הטבח לבין הישוב בארץ ישראל, הטבח מתואר בקיצור אך במלוא זוועתיותו. גם על אורלנד מדובר שם וגם על העליה השלישית שהיתה בעיקרה מנוסה של פליטים מן התופת.

הטקסט השני קרוי "מגילת הטבח" הוא נכתב באודיסה על ידי אליעזר דוד רוזנטל. החלק הראשון התפרסם ב1928 וגם אותו אני מצרף כאן. גור אלרואי בטקסט הראשון מתאר גם את נסיבות חיבורה של "מגילת הטבח" שהיא כל כולה קינה על הגורל האיום של יהודי אוקראינה. הקובץ המובא כאן מביא תאור של הארועים בכפרים והעיירות ששמותיהם מתחילים באותיות א' וב'. בסוף כל אות יש גם רשימה של שמות הנרצחים שהצליח המחבר לקושש, לכל איש יש שם, והכל 24 שנים לפני שהנאצים פעלו את פועלם באוקראינה.

 

קבצים מקושרים





מאיר עיניים
סילבי הוכברג
22/03/2020 11:05

אבישי תודה רבה על הסיפורים המרתקים, כתיבתך נהדרת ומעוררת השראה והחיבור לימינו מהדהד בעצמה.

תודה רבה.

גונן