שמחה על ההתרחשויות הנהדרות שחלו סביב חג החורף והלילות הקדושים והמון תודה לעושים במלאכה.
רוצה לשתף אתכם בפרוייקט שעשיתי כחלק מתערוכה קבוצתית ושמציג כרגע 20 דקות מכאן בקריית-ים. באלו שאין להם כוח לקרא הרבה מילים מוזמנים להסתכל בהזמנה המצורפת!
הפרויקט הוא חלק מתערוכה קבוצתית בנושא ״מעברים״ ומציג במבנה-נטוש שהיה בעבר בית חרושת לקרח וסופרמרקט.
זומו הוא מוזיאון נודד, המגיע כל שנה לעיר אחרת ומשתף פעולה עם בתי הספר באיזור ועם האנשים סביב המקום. האנג׳דה שלהם חברתית ומובילה לשיתופי פעולה ותחושת חיבור למקום. על אחת כמה וכמה הם מציגים במקומות בהם החיבור מבקש לשכון בו!!!
מוצג שם מיצב סאונד בתנועה שהוא תיקשור עם יישות המבנה הנטוש. כולנו יודעים (או מכחישים) שהמעבר המרתק ביותר הוא בין מוות ללידה מחדש! בעזרת מפה אסטרולוגית למבנה, ושיחות שהוקלטו עם כמה מאנשי הקהילה פה נוצרה סופר סונטה לקוף ים.
מיצב הסאונד הינו לפי חוקי המבנה של סונטה. אורכו כחצי שעה.
משתתפים בו מגרי הגבעה
יובל אלעד: מדבר על השילוש החברתי בהקשר לניהול סופרמרקט (מי באמת מנהל את הסופר?)
טל בירן: על הקשר בין קרח לעולם הרגש
הלנה הלנה פורטר: קריינית בשפה הרוסית הפותחת וסוגרת את הסונטה
כך שניראה לי שכולם פה יימצאו מענה אינטימי ומלבב לכבוד החורף בתערוכה הזו ובכלל לשנה החדשה. שהינה יפה לכשעצמה בה מציגים כמעט חמישים אומנים יא אלוהימה. מחצית מהאומנים המציגים יצרו עבודות מיוחדות לכבוד התערוכה. והסונטה תיתן חוזק ומרפא לכולם!
אפשר גם להגיע עם כיתות מבית הספר בתיאום מראש. צרו עימי קשר למעוניינים. להתראות!
התמונה צולמה בחוף קרית חיים, חוף ילדותי, ביום שאכן היו בו גלים גבוהים אבל הסיבה העיקרית להצפה של החוף אינה הגלים, אלא העובדה שכל החול מהחוף נסחף לים.
זה התחיל כבר בחורף הקודם, בעקבות הבניה של הנמל החדש במפרץ, שכתוצאה ממנו חל שינוי בזרמי המים, החול שהים הביא בעבר כבר לא מגיע לחוף קרית חיים וקרית ים, והחול מהחוף נשטף לים.
בחודש מאי האחרון הביאו אוניה ששאבה חול מהים והשפריצה אותו לחוף, ואכן הם יצרו את החוף מחדש, אמנם עם חול כהה ולא חול בהיר. אבל כנראה שזה היה פיתרון זמני ביותר.
אני מצרף פה תמונה של האוניה ששואבת את קרקעית הים ומשפריצה לחוף.
ועוד תמונה, לא קשורה, שצולמה היום מהצד השני של חיפה, חוף עין הים הקרוי כיום "טיילת יוברט האמפרי".
האמת, לא היתה לי כלל כוונה פוליטית, לפחות לא מודעת, כשהעלתי את הקטע על הועדה הרוחנית. הקטע נכתב כאמור לפני כמה שנים וכלול בסיפרון "על חשיבה חופש וכאב" [שאני ממליץ לכל מי שלא קרא לקרא, יש לי עוד 2 קרטונים מלאים בבית :) ], אבל כנראה שהעיתוי גרם לאנשים להבין שהכוונה היא פוליטית. מלבד התגובות הפומביות של יובל וראובן התומכים בתחום הרוחני, קיבלתי גם תגובות פרטיות, מאנשים שזוכרים מה היה כאן אז, שהיו יותר מסוייגות לגבי התחום הרוחני. למשל:
*
חברה יקרה אחת כותבת:
" אישית די מחריד אותי שמנסים "לארגן באופן בירוקרטי" את "התחום הרוחני" ....."
*
וחבר אחר העביר לי עותק ממייל שלו למזכיר קיבוץ וזה ציטוט ממנו:
"לא חבל על כספי הציבור? זה תפקיד שבמקרה הטוב שייך למאה הקודמת..."
***
אז הנה הבהרה למי שזה מעניין אותו:
אישית אני לא תומך בהקמת התחום הרוחני בהרדוף, אבל גם איני מתנגד, כנ"ל לגבי התחום הכלכלי, כנ"ל לגבי המבנה החברתי המשולש וכנ"ל לגבי כל חוק, ארצי או שמיימי, שעוסק בריבועים, משושים, מתומנים ושאר נוסחאות מקודשות .
לרגל הקמת הגוף הרוחני, שאמור לייצג בחיינו הציבוריים את התחום הרוחני,אני רוצה להביא כאן קטע קטן שמזכיר נשכחות מההיסטוריה של הרדוף. אז הרוח לא הוגבלה לתחום אלא היתה חזות הכל, ואת הקיבוץ ניווטה ביד רמה הועדה הרוחנית.
הדברים לקוחים מהספר הדקיק "על חשיבה חופש ומרפא", ומי שלא מכיר את ההיסטוריה של הרדוף, או מי שנוסטלגי, מוזמנים לקרא אותו.
1. קודם כל, אני רוצה להזכיר שהקהילה שלנו בהרדוף היא מרובת סטטוסים. זהו מצב מורכב שמייצר לא פעם תסכול ואי הבנות. לאור המצב הזה, ישנם תושבים שחיים פה (חלקם שנים רבות מאוד וחלקם פחות) שאינם יכולים לקחת חלק בתהליכים הארגוניים של הקיבוץ ולכן גם סביר שלא מבינים את ההקשר לדברים של אבישי, אסביר ממש בקצרה -
בקיבוץ הרדוף, מגיע לסיומו בימים אלה תהליך של שינוי ארגוני. המבנה הארגוני החדש מבוסס על תפיסת השילוש החברתי של שטיינר ולכן יש בו בין השאר גם "תחום רוחני" שפועל לצד התחום הארגוני ולצד התחום הכלכלי. מחר נפתחת קלפי שבה יבחרו חברי הקיבוץ את רכז התחום הרוחני ולכך (אני מניח) מתכוון אבישי בהתייחסותו.
2. רבות שמעתי וחקרתי על הועדה הרוחנית שפעלה כאן פעם. אני מודע בהחלט לעובדה שהמבנה הארגוני המוצע בימים אלה מעלה מייד זכרונות ומחשבות טובים יותר וטובים פחות מהעבר.
במשך השנתיים האחרונות עשינו עבודה יסודית (בצוות ההיגוי ובאסיפות החברים) על מנת לבנות הפעם מערכת מאוזנת ששואפת במודע לייצר איזונים ובלמים נכונים בין השיקולים הכלכליים, הארגוניים והרוחניים שחיים בקהילה.
המבנה יעבוד טוב, אם נצליח לשמור מפני "השתלטות" של מרחב אחד על מרחבים אחרים.
יש שאומרים שאסור להתייחס לרוח בכלל כשמודבר בשאלות קהילתיות וארגוניות וסולדים מהרעיון שיהיה מישהו ש"מנכס" לעצמו את הרוח.
רכז התחום התחום הרוחני במבנה המוצע לא יהיה בעל סמכות להתערב בחירות הפרט.
הוא ירכז צוות רחב ויוביל שיח על נושאים שמעסיקים את הקהילה. מפחיד לחשוב על הכנסת מושג הרוח לתוך מבנה ארגוני , אבל אותי מפחיד יותר לא להכניס את השאלה הרוחנית לשיח ולהשאיר את כל המרחב לשאלות פוליטיות וכלכליות בלבד.
לא מספיק שיש אנשים מעמיקים בתוך הגופים הקיימים, ונכון שהרוח נמצאת בכל מקום...אבל גם הכלכלה נמצאת בכל מקום ועדיין אנחנו ממנים צוות שלם שיעסוק ויתמקד בתחום הזה.
בתקווה גדולה שהניסיון הזה יביא איתו בריאות , שמחה והתפתחות לקהילה כולה.
סיפור שעלה בזכרוני כששמעתי תגובות לענין "התחום הרוחני" -
שני נזירי זן התכוננו לחצות נהר, והנה לפתע צצה מולם נערה יפה וצעירה. גם הנערה רצתה לחצות אל הגדה שמנגד, אבל הזרם הגועש והרועש הבהיל אותה.
אחד הנזירים הציע לשאת את הנערה המבוהלת על גבו ולעזור לה לחצות את הנהר. הנערה הסכימה.
כשהגיעו השלושה בשלום אל הגדה שמנגד, הוריד הנזיר את הנערה היפה מעל גבו, הצעירה הודתה לו והלכה לדרכה.
אז הסתובב אליו חברו ואמר לו בכעס:"תתבייש לך! אסור לנזירים לגעת בגוף של אישה!".
כעבור חמישה ימי הליכה נוספים, כאשר הנזירים הגיעו למקום שממנו כבר היה אפשר לראות את המנזר, הודיע הנזיר הזועם לחברו שהוא מתכוון לדווח לאב המנזר על מה שקרה.
"עשית מעשה מביש ואסור!" צעק לעברו שוב.
"מה עשיתי? מה מביש? מה אסור?" התפלא הנזיר.
"מה? כבר שכחת את מה שעשית? אתה כבר לא זוכר? נשאת על גבך נערה יפה וצעירה!"
"אה, כן, נכון" נזכר הנזיר, "אתה צודק. אבל חלפו כבר חמישה ימים מאז שהשארתי אותה על הגדה, ואילו אתה הוא זה שעדיין נושא אותה על גבך!".
מצד שני - אני שמחה על הדברים שפרסם אבישי - בבחינת תזכורת ראו והוזהרתם - לימים אחרים של הרדוף, שלצד הרבה מעשים טובים ופורצי דרך, נעשו גם שגיאות חשוכות של יוהרה בכסות רוחנית.
אני מאמינה שאנחנו נמצאים היום במקום אחר לגמרי - בטח כשמדובר באלכסנדר קולון ובאנשים צעירים (יותר ופחות) שמביאים להרדוף רוח אחרת.
לפני חודש העלתי לכאן את "פראו לילי", השכן שלי אמר שהסיפור מזכיר לו את "שואה שלנו" של אמיר גוטפרוינד. להבנתי זאת היתה התרשמותו כי גם היצירה הגדולה של אמיר ז"ל וגם הסיפור הקטן שלי נולדו בקרית חיים. אז מי שלא קרא, מוזמן.
והיום אני מביא לכאן סיפור עוד יותר קטן, גם הוא מהילדות בקרית חיים. הרלבנטיות שלו היא שהוא נכתב לאחר חוויה שחוויתי באספת חברים.
ראשית, שבועיים לא הייתי וכבר הפורום שאמור לתת במה למחשבות, רעיונות, יצירות ותמונות וכיוצא באלו הפך ללוח מודעות. אז הגננת חזרה ובבקשה מודעות לא פה.
*
שנית, תודה רבה לאיילת וציפורן על הפידבק החם וגם למי שכתב לי במייל.
*
שלישית, אני מביא כמה תמונות מלורד, LOURDES, מקום העליה לרגל הפופולרי ביותר בעולם הנוצרי -קתולי, [אחרי ירושליים?]
בלורד לפני 160 שנה נגלתה מרים הקדושה לנערה ענייה בשם ברנדט, שאחר כך נודעה בזכות מעשי הריפוי שלה, ואנשים מגיעים לשם בהמוניהם כדי לזכות בריפוי וישועה. אנחנו הגענו לשם בזמן של עליה לרגל של אירגון קתולי גדול וחלק מהתמונות צולמו בתהלוכות שהם עורכים. אבל גם בימים אחרים, כל יום, יש שם תהלוכות וטקסים.
אנחנו שמחים מאוד לבשר כי הסרט התיעודי המדובר "החבר דב", העוקב אחר חבר הכנסת והפעיל החברתי והסביבתי דב חנין מגיע להרדוף!
בתכנית: הקרנת הסרט, ולאחר מכן שיחה פתוחה עם במאי הסרט ברק היימן ודב חנין עצמו.
חנין מתגלה כדמות יוצאת דופן במערכת הפוליטית: אפילו יריביו הקשים ביותר לא יכולים שלא להתפעל מנחישותו, חריצותו, יושרו, רגישותו וטוב ליבו. אישיות זו ניכרת מבעד לפעילותו הציבורית והתייצבותו לצד כל אזרח אשר נגרם לו עוול מהמערכת, אפילו כשברור לחלוטין שאינו נמנה על האלקטורט של חנין.
"החבר דב" הוא דיוקן מרגש ומעורר השראה של פוליטיקאי מזן נדיר, אשר מתעקש לא להרים ידיים ולא לאבד תקווה גם כשהמציאות הישראלית המורכבת טופחת שוב ושוב על פניו.
יום חמישי, 31 באוקטובר, 20:00, רחבת מועדון הנוער בהרדוף.
מחיר כרטיס - 30₪.
(תשלום במקום במזומן בלבד, כניסה חינם לנוער הרדוף)
ריגשת אותי. בזמן הזה בשנה, בו אנו מצווים לאסוף זכרונות, חלקת אתנו פרי אסיף של פראו לילי. עזרת לנו לזכור גם את אלה שאיננו יודעים את שמם, את תולדות חייהם, את סבלם ואושרם. האם נוכל ללמוד מכך גם לזכור את אלו שאנו יודעים את שמם? את אלו שגרים חצר לידינו, רחוב מעל ומתחת, בישוב קרוב או רחוק? לרגע אחד פעוט לעצור ולזכור את האוצר האצור בהם?
מכירים את הסיפור על החתונה בקנה? [הבשורה של יוחנן פרק ב']
שם מסופר על כך שקודם הוגש היין הפשוט ואת היין הטוב צפנו לאחר כך.
מי שראה את תערוכת הקיץ הקבוצתית בגלריה והספיק כבר לראות גם את התערוכה הנוכחית של לאה, לא יכול שלא להבחין שלאה צפנה את היין המשובח עד עתה. אבל להבדיל מהחתונה בקנה, זה לגמרי מובן.
אני רוצה להודות ללאה על התערוכה המאד מיוחדת, הייתי היום פעם ראשונה אבל ממש לא אחרונה, בין השאר הופתעתי לראות שם גם ציורים של נוף ילדותי, חוף קרית חיים.
ראשית, תודה רבה על המילים החמות והפירגון. האפשרות שהפעולה האמנותית שלי מהדהדת בך משמחת אותי ומעניקה משמעות נוספת למעשה האמנותי שלי. זכיתי.
ואחרית,
לקראת תערוכת הקיץ הייתה לי הזכות לבקר אצלך במרתף היין, להציץ אל החביות, להתבשם בזה המתהווה. אני מקווה שלא ירחק היום בו תבקש גם אתה להגיש אותו לציבור הרחב.
