הספר החדש של שרון , "יומן  נדידה", הוא ספר מרתק, סוחף וכתוב בכשרון רב. 

גם אני קראתי אותו בהנאה רבה, החל מהעמוד הראשון הוא לוקח את הקורא למסע שנוגע בשאלות קיומיות של חיפוש זהות אבודה, בנסיבות הנוגעות כמעט לכל אדם ובבמיוחד למי שחי בארץ שלנו. 

כתיבתה של שרון אמנותית ועשירה והיא משרטטת ברגישות רבה ועומק רב ,נופים של פנים וחוץ הנוגעים בשאלות חיים קיומיות. 

ממליצה בחום ומחכה כבר לספר הבא....!!!

אפרת  

כנסית הקבר - אבן הטהרה

*

אבישי יקר!

רוצה לומר לך הרבה תודה על הדברים שכתבת.

בדברייך אתה מאיר מקומות  שמאוד חשוב להתבונן בהם בעייני.

זווית הראייה הרחבה והפתוחה שהבאת, מעלה מחשבות, תחושות ורגשות רבים.

השיתוף האישי מביא בכנות רבה את המסע ואת ההתמודדות שלך, לנוכח דברים שפגשת ,אשר הולידו ויצרו תמורות ביחס שלך לדברים מסוימים.

דברים שהם כנראה גם חלק מהמסע של הרדוף כקהילה.

למילה ספק יש לכאורה הקשר שלילי... אך בחילופי אותיות ספק זה גם פסק...

ואולי היכולת הזו להפסיק לרגע מההתנהלות בתבניות המוכרות והקבועות בכל תחום שהוא, לעצור לרגע ולהתבונן, לשאול שאלות, להבחין במה שחי בפועל נוכח דברים שקורים ולכוון את עצמך מחדש לנוכח ההשתנות , זוהי החרות האמיתית?!

כמו נגן אשר נדרש לכוון כל פעם מחדש את כלי הנגינה שלו על מנת להשמיע את צלילו הנקי.... הלא מזויף.

כפי שהיטיבה לאה גולדברג לבטא ב"שירי סוף הדרך":

" למד את שפתותי ברכה ושיר הלל

בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל,

לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום,

לבל יהיה עלי יומי הרגל."

תודה רבה ! ימים טובים ומבורכים!

והרבה בריאות!

אפרת רוזנר

תודה רבה, אבישי,

קראתי את הדברים שלך בענין רב. בלי לעצור לרגע ובלי לדלג- (הרגל רע שקשה לי להיפטר ממנו) אל הסיפא, כדי להגיע אל המסקנה הסופית שלך. 

היה לי קר, אבל לא רציתי לקום ולהדליק תנור, כי הייתי סקרנית מאד לגלות איך תיבנה את הדיון.

אז זהו בדיוק הענין, שאין מסקנה סופית. אבל יש דיון. דיון מרתק.

מהתחלה קיוויתי שתזכיר את בני הקאלאמטה ותספר על דבריו של הבודהא כתשובה לספקותיהם. ומה מאד שמחתי שממש בלב הדיון הופיע הסיפור הזה. 

אגב, כבר בצמד המילים מסקנה סופית מתחבאות אותיות הספק.  נכון, זה אינו טיעון לוגי  בעד או נגד הטלת ספק, אבל הוא מתייחס למה שמעלה בנו רגשות מסוימים. שימוש מודע בצלילים מסויימים מעורר בנו רגשות מסוימים ואפילו מוביל למעשים.

ב״סיפור על אהבה וחושך״ מספר עמוס עוז (ששם משפחתו היה קלויזנר), שאביו לגלג על ראשי התיבות של שמו ואמר לו שבעברית הצרוף של האותיות ׳ע׳ ו ׳ק׳ הוא תמיד שלילי (עקום, עקר, עיקש, עקוב וכ״ו) ועמוס מוסיף ומספר שמפני זה הוא שינה בבגרותו את שם משפחתו ל׳עוז׳.

ולמה אני מוסיפה עוד סיפור על שלל הסיפורים שהבאת בדיונך על הספק? 

הארת שם את שאלת הספק מכיוונים שונים: כהיפוך לאמונה, כספק מילה נרדפת לאשליה, כמונח שכדאי להטיל בספק את הוקעתו כמידה מגונה או לפחות לא להסתפק בתשובה החד משמעית (ואולי יהירה) של מי שמחזיק מעצמו ״יודע״. 

אני מוסיפה את הסיפור הזה, כי סיפור יכול להביא אמת באופן רב משמעי. באופן שלוקח בחשבון את החולשות האנושיות ואם הוא סיפור טוב הוא אינו בז להן, אלא מחייך ואומר ״בתנאים מסוימים גם אני הייתי הייתי יכול ליפול ככה... אולי״. 

אני רוצה לחזור למה שאמר הבודהא.

מה שבעיני יפה כל כך בסיפור (וזה מהדהד גם בסיפור של עמוס עוז על עצמו) זה שהבודהא בעצם אומר לבני הקאלאמטה (ככה לפחות אני מבינה אותו): אל תחשבו שמישהו אחר יודע טוב מכם מה נכון עבורכם. אל תטילו ספק בעצמכם ובמיוחד אל תלכו שולל ואל תתפתו להאמין במי שגורם לכם לחשוב שהוא יודע טוב יותר מכם מה ״נכון״ עבורכם.

או במילים מתרבות אחרת: פתחו את החוש שלכם לאמת, כי החוש הזה קיים אצל כל אחד ואחת והוא כמו מצפן שמכוון אותנו.

ציטטת את סוגיאל רינפושה שאמר, בזמן אחר ובמקום אחר, ״הפכנו להיות כל כך נוירוטיים שאנחנו מחשיבים את הספק עצמו כאמת... ולספק, שאינו אלא הניסיון הנואש של האגו להגן על עצמו מפני החכמה אנו סוגדים כמטרה וכפרי של ידע אמיתי..״ 

רציתי להוסיף למחשבות החשובות שהעלית רק את זה: נראה לי שהספק יכול להגן על בהירות החשיבה שלנו מפני השקר וההונאה, אם פיתחנו חוש לאמת ואם אנו מאמינים ביכולת שלנו לזהותה, אבל הוא אינו יכול להוות תחליף לחכמה ולשאיפה להבין את מורכבות החיים מתוך התגלותה המשתנה ורבת הפנים.  

בזמנים האלה אני מקבלת השראה לחכמה ולאמונה בטוב לאו דוקא  מגילויי המדע העדכניים, אלא מההתגלויות הפיוטיות והנוגעות ללב של היצורים החיים.

תודה רבה, אבישי, על ההזמנה לחשוב ולהרהר ביחד עמך. בבקשה, המשך לשתף. 

קצת נדוש, אבל בכל זאת מתבקש :

מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם

פְּרָחִים בָּאָבִיב.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

הוּא קָשֶׁה וְרָמוּס

כְּמוֹ חָצֵר.

אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים

אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ

כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ.

                            יהודה  עמיחי

אבישי שלום

נראה לי שהשעשוע שלך לגבי השם אמנם משעשע גם מי שקרא את ה"פוסט" הזה, אך נראה לי שהוא מבלבל ומסווה את הכוונה שעמדה בבסיס יצירת הפורום. 

ככה ה"מציאות" שדיברת עליה נשארת. הפתיחות וההזמנה לשאר יוצרי המרחב להשתתף בפורום נשמרת בהיסתר.

מציע את השם הספציפי פחות אבל מכוון יותר לכוונה המקורית -" הפורום לשיתוף יופי - אומנות, אמנות, ומחשבה."